בת'כלס, בסוף התברר לי שלגמרי טעיתי, ועוד פעמיים. בפעם הראשונה כי חשבתי שמקומות כאלה לא באמת קיימים. או שהם כן קיימים אבל רק במצגות הפסיכיות האלה שנודדות לאימייל שלך אחת לכמה חודשים. אתם יודעים, אלו שמציגות לך כל מיני מלונות וריזורטים מטורפים מכל מיני פינות קסומות בעולם. ריזורט מפנק בלב שומקום, שכאילו הוצנח מלמעלה לתוך אגם תכול עם מים כל כך צלולים שלא נעים לך לצאת לשחייה לפני שהתקלחת והסתבנת טוב טוב. אבל התברר לי שמקומות כאלה כן קיימים, אז זאת הייתה טעות מספר 1.
הטעות השנייה הייתה כשחשבתי שחופשות מהסוג הזה כבר לא רלוונטיות עבורי. שבעצם איחרתי את הרכבת. או את הסירה, במקרה הזה.
כן, ברור לי לגמרי למה בר רפאלי בחרה לטוס למלדיביים כדי לציין עם חברות את פרידתה מהסטטוס "רווקה". וברור לי למה מפורסמים אחרים כמו אנה אהרונוב ושלי גפני ובעלה נסעו לקלאב מד 'קאני' (KANI) לחופשה מתוקתקת ומתועדת היטב באינסטגרם.
אבל בערך בשנייה שצצו במושב האחורי של האוטו שלי כסאות תינוק ואח"כ בוסטרים, הבנתי שאת רוב החופשות הבאות שלי כבר אעשה מקסימום במרחק שעה טיסה מכאן, עם גבינת פטה בארוחת הבוקר וצלילי בוזוקי בארוחת הערב. שזה סבבה והכל, אבל זה לא נופש במלדיביים, כן?
ואתם יודעים מה? אפילו הצלחתי לשכנע את עצמי שזה לא כזה נורא. השלמתי עם העובדה שאת מכסת הקלאב מד שלי מילאתי כבר, אחרי חופשות הגלישה שלקחתי לפני שהתחתנתי, וירח הדבש במרטיניק שאליו נסענו 14 שעות אחרי ששברתי את הכוס.
אבל סתם, כאילו מתוך מזוכיזם, נכנסתי לאתר של קלאב מד והפלתי לסת מול התמונות של מועדון 'קאני' שבמלדיביים, כשפתאום קלטתי שכבר ב-2016 נפתח שם 'מיני קלאב' לילדים. במילים אחרות: אמהות ואבות יקרים – מי אמר שהמלדיביים וילדים לא הולכים יחד? אז נסענו, בטח נסענו.
לפרטים נוספים על חופשה משפחתית ב-Club Med במלדיביים לחצו כאן >>
טורקיז ולבן זה הדגל שלי
טוב, אני מניח שכבר הבנתם לבד מהתמונות, אבל באמת שאי אפשר להגזים במחמאות לוויזואליה של המקום הזה. אני אשכרה חושב שקלאב מד 'קאני' שבמלדיביים הוא האבטיפוס של כל אותם מקומות בעולם שמבטיחים מים בגוון טורקיז מהפנט, וחול לבן שמזכיר יותר קמח, אבל כזה שעבר ניפוי.
שתבינו, רוב המועדון בעצם יושב על המים והלגונה ההיסטרית גורמת לכך שדי מהר תתרגלו לפסוע לארוחת הבוקר כשמתחתיכם שוחים כרישים קטנים וצבי ים, או שאיזה מנטה ריי מלווה אתכם כל הדרך לבריכה המרכזית.
הילדים, כמו שאתם בטח מתארים לעצמכם, לא הפסיקו להתלהב מהסיפור הזה לשנייה אחת. ורק לחשוב שבבית שני יורשי העצר בטח היו מצטופפים עכשיו ליד איזה רדיאטור מול הטלוויזיה כי בחוץ מחשיך כבר ב-16:40.
אני וספורט ימי = סיפור אהבה. והשבוע הזה הזכיר לי עד כמה
בתור בחור עם הפרעות קשב וריכוז שמת על הים, והתחתן עם אישה בעלת ישבן קצת קוצני (מטאפורית, מטאפורית) אפשר לומר שחופשות בטן-גב קלאסיות קצת משעממות אותנו, לכן הדילמה הכי גדולה שהתחבטנו בה – איזה פעילות ספורטיבית לדגום קודם – הייתה מושלמת עבורנו.
אשתי התאהבה בשיעורי הסאפ ולא ויתרה על יוגה כל יום, לפעמים אפילו פעמיים ביום, ואני? גלשתי וצללתי כמו בימי הרווקות המפוארים שלי.
אז נכון שאני דווקא מעדיף לעשות את הספורט שלי מעל המים, אבל בזכות העושר הימי סביב הלגונה – המלדיביים ידועים גם כגן עדן לצלילה. כבר יש לכם כוכבי צלילה ואתם רוצה לרדת עם מיכלים? האפשרות קיימת. אתם דווקא "בתולי צלילה" ורוצים שצלילת הבכורה תיעשה בלוקיישן הכי מרהיב שאפשר לעלות על הדעת ועם מדריך מקצועי צמוד? רק תגידו.
ביום הרביעי הצלחנו לשכנע את הילדים לוותר לשעתיים על ה'מיני קלאב' ולהצטרף אלינו ולמדריך אלכס לשייט בקיאק, בזכות המים הצלולים-צלולים הצלחנו לקבל הצצה לגן עדן של יצורים ימיים ברזולוציית HD, חוויה ששמה בכיס הקטן את "מוצאים את נמו" של דיסני (ציטוט מדויק של הבכור שלי).
ואחרי כל הפעילות הזאת, הגיע הזמן לאכול טוב. ממש טוב
אגב, אני חושב שקצת שיקרתי קודם. כי האמת היא שהדילמה היומיומית הכי גדולה כאן היא לא הספורט הימי, אלא איזה מטבח לפקוד הערב. בתור התחלה יש כאן את כל הדגים שאתם יכולים להעלות על הדעת, והכל כל כך טרי שאתה חייב להתייחס בצורה מילולית להבטחה של 'מהים לצלחת שלך'. אה, ויש כמובן גם שפע אדיר מהמטבח האיטלקי, הסיני, ההודי ועוד.
בסיכומו של דבר, אני לא אנסה לטעון שמדובר כאן בחופשה זולה או משהו כזה, אבל קלאב מד 'קאני' לימד אותי שחופשה משפחתית במלדיביים וילדים דווקא הולכים ביחד מצוין וגם שהנחות היסוד שלי מתבררות לפעמים כשגויות. מה שכן, מעולם לא נהניתי כל כך כשתיקנו לי טעויות…