הסווטשירט האפורה המושלמת
בחורף שעבר כשהסווטשירט האפורה הוכתרה לאייטם הנחשק של כל פאשניסטה, אני עיקמתי את האף. המשכתי לעקם אותו עמוק אל תוך החורף הנוכחי כי כל ההתעסקות הזאת בפריט כל כך חסר יחוד נראתה לי מוגזמת; ועוד יותר מוגזמת עליית המחירים שהתרחשה כתוצאה מכך.
מה זה ואיך לייצור "פלאט לאיי" כמו מקצוענית
בטח יצא לכם להיתקל לא מעט בתמונות אינסטגרם מדוייקות להפליא בהן כל פריט מסודר באופן סימטרי עד אנאליות במקומו, או להיפך בערבוביה מטורפת של פריטים לא קשורים זה לזה אך מרכיבים קומפוזיציה מושלמת.
לא מדובר באבקה קסומה של פיות האינטסגרם, אלה בסגנון צילום שנקרא Flat Lay.
נחמה בסתיו: מרק דלעת עם כופתאות טופו
אני לא אוהב את הסתיו בברלין. כן, אני יודע, הוא רומנטי ונוגה, ומאוד פוטוגני, אבל לפעמים אני חושב, שכל הקלישאות והמליצות והשירים והסיפורים על הסתיו נולדו כדי לכסות על העובדה שמדובר בעונה די מבאסת – אפורה, סגרירית, גשומה מאוד (למעשה יותר גשומה מהחורף), קרה מאוד (לא כמו החורף, אבל מספיק קרה כדי להוציא את החשק לצאת מהבית, גם כשכבר יש איזו הפוגה מקרית בגשם).
חופשה בלתי נשכחת בלאס וגאס
יש אינספור אטרקציות בלאס וגאס, ניסיתי לכתוב כמה שיותר אפשרויות ואת הדברים הכי טובים שאני עשיתי בלאס וגאס.
מכתב לבתי: לא רחוק היום שכבר לא אוכל לשמור עלייך
בתי היקרה, שוב אני כותב לך מכתב לקראת שנת הלימודים החדשה. השנה את מתחילה ללמוד בכתה ג'. אני עדיין לא מבין איך גדלת כל כך. איך הפכת מהתינוקת הקטנה לאשה הצעירה שנמצאת איתי בבית? איך הפכת מהתינוקת שביקשה "אפם", שזה "עוד פעם", שאקריא לה את "תירס חם" או "מעשה בחמישה בלונים", לילדה שמגלגלת עיניים ואומרת "בסדר, עוד רגע" כשאני מעיר לה שנמאס לי להקשיב כל היום לסטטיק ובן-אל תבורי ביוטיוב שלה?
קלוסה: כדורי תפוחי אדמה
אומרים על המטבח הגרמני שהוא משעמם וחסר מעוף. אם לשפוט על פי תוכניות הבישול בטלויזיה והרגלי האכילה של שותפי לדירה, אולי זה נכון, אבל זה לא בהכרח רע: הרבה מהמאכלים האהובים עלי (ואני מניח שגם עליכם) הם לאו דווקא מאכלים יצירתיים או מתוחכמים במיוחד.
עם הטסיות שלי
כל חודשיים בערך אני חוזר למקום הפשע, למסדרונות של איכילוב. אני חונה בחניון ועולה לקומת הקרקע והולך דרך המסדרונות האינסופיים האלה, ארוכים ארוכים, שנדמה שנמתחים אל מעבר לאינסוף, עובר את אגף א׳ ואגף ב׳ וג׳ וכן הלאה.
הקושי להחזיק פאסון
אתמול חשבתי שאני מתפוצץ. 15 אנשים מוזמנים לארוחת ערב, בצהרים ענת מתחילה לבשל ומתברר שיש תקלה בבלוני הגז, שמתעקש לעבוד למספר דקות ואז כל הלהבות כבות.
פעמון הזכוכית- מסע עולמי בדרך הזכוכית
"מנסרת הזכוכית הזאת היא כמו סמל," אמרה פוליאנה, "כי אם מסתכלים בה באור, בזווית הנכונה, רואים צבעים נפלאים, אבל אם לא מביטים בה באור, היא סתם זכוכית, וככה גם החיים – צריך להסתכל בהם רק באור ומהזווית הנכונה כדי שהם יהיו יפים וטובים." מתוך הספר "פוליאנה" מאת אלינור ה' פורטר
אנטישמיות בראי תולדות האמנות
אני כותבת את הפוסט בזמן המלחמה בעזה שנמשכת, וככל שהמצב מתלהט כך אני נחשפת ליותר ויותר דימויים אנטישמיים במסווה "אנטי ישראלי" ברחבי הרשת. אני יודעת שאלה דימויים אנטישמיים גרידא משום שאני יכולה לזהות איך הם נשענים על דימויים אנטישמיים מוקדמים שמושרשים בתרבות המערבית עוד מימי הביניים.