עד לא מזמן חשבתי שאני חייב לשמור על ההפרדה הזאת. שממש קריטי לא לערבב בין היעד שאליו אני טס בכל שנה עם החברים, לבין היעדים שאליהם אנחנו טסים בהרכב משפחתי מלא. אתם יודעים, אבא, אמא, שני ילדים, אייפד, לפטופ, או כל דבר אחר שעוזר להם לצלוח את הטיסה.
ותשמעו, האמת היא שבמשך די הרבה זמן גם הצלחתי עם זה. היה לי את קלאב מד ואלמורל באלפים הצרפתיים, שאליו אני והחבר'ה היינו מגיעים בכל חורף כדי לעולל לסנובורד שלנו דברים שהוא לא ידע שהוא מסוגל לעשות.
בגזרה המשפחתית – זה היה לרוב ביעד מתחלף, אבל הרקע נשאר פחות או יותר אותו הדבר – חופים וכחול של ים.
אבל כל זה היה לפני שקיבלתי שכל.
מסתבר שבחודשים החמים, מועדוני הסקי המפורסמים מחליפים את הלבן בירוק, ומציעים למשפחות חופשה מושלמת באלפים הצרפתיים. הסיפור הזה לגמרי העיף לי את הראש.
תוסיפו לכך את העובדה שבורכתי בדור המשך אקטיבי לא פחות מההורים שלו (הילדים שלי מטורפים על פעילויות ספורט ואקסטרים) ותבינו מדוע כירטסנו 4 כרטיסים באוגוסט האחרון.
אפשר לומר שאם עד עכשיו היה את ואלמורל של החורף – עם החברים, הסקי וכל החבילה החורפית – מעכשיו יש את ואלמורל של הקיץ – עם המשפחה, הפעילויות, המיני קלאב וכל החבילה הקיצית. גאוני.
מועדון ואלמורל על ארבעת הקלשונים שלו (ומתחם סוויטות של 5 קלשונים), ממוקם בדרום-מזרח צרפת, ומציע מתחם עצום בגובה 1,460 מטרים שעוצב על ידי האדריכל פייר דיינה. מסתבר שבקיץ עדיין אפשר לראות בקצה הנוף גם נגיעות של לבן משום שפסגות האלפים עדיין מושלגות. זו גם הייתה הפעם הראשונה שסוף סוף ראיתי בבירור את עמקי הטרנטז והמוריסיין הסמוכים, וכמובן את כל הטבע האינסופי שנצבע בירוק עמוק. אני יודע שהאסוציאציה של היידי בת ההרים אולי תישמע נדושה מדי בהקשר הזה, אבל באמת שאני מתקשה למצוא תיאור נאמן יותר למקור.
ג'ירו ד'איטליה? יותר בכיוון של ג'ירו ד'ואלמורל
החופשה עם המשפחה הזכירה לי בעיקר למה קלאב מד הוא פורמט מושלם למשפחות – במשך שבוע שלם כל אחד מאיתנו התפנה במשך היום לאהבות הספורטיביות המועדפות עליו, ובערב התאחדנו מלאי סיפורים וחוויות לארוחות עמוסות כל טוב באחת מ-2 מסעדות הגורמה המעולות של המועדון.
אני למשל, התרכזתי בטיולי אופניים. היה נחמד לגלות ששגרת הרכיבה העירונית שלי סיפקה לי את הכושר הדרוש כדי לא לעשות בושות גם באלפים של צרפת, אבל היה עוד יותר כיף פשוט לרכוב בתוך תמונת הנוף המרהיבה הזאת. תוסיפו לכך את המדריך הלבבי והמקצוען שליווה אותנו, ואת האוויר הכל כך צלול שלא ברור איך אף יזם חרוץ עוד לא ניסה לבקבק אותו – ותבינו למה כבר ביומיים האחרונים פידלתי מספיק בשביל לייצר חשמל לחצי צרפת.
jhjhgjg
אשתי בחרה להקדיש מספיק זמן להייקינג. אמא טבע (ביחד עם אנשי הצוות המעולים) סיפקו את התנאים המושלמים לטיולים מודרכים בין מפלים שוצפים וגבעות ירוקות, כמו גם את האפשרות לבחור בין דרגות קושי שונות. היא כל כך התלהבה מהקונספט, שאפילו את הפעילות המשותפת שלי איתה בנינו סביב הליכה, כשיצאנו ביחד ל'הליכה נורדית' – למי שלא מכיר, מדובר בשיטת הליכה אתגרית מפינלנד – פשוט אוחזים בשני מקלות ייעודיים, נשענים קדימה ומתחילים לתת עבודה במסלולים ההרריים המאתגרים.
מיני קלאב – מקסי חוויות ואקשן
טוב, והילדים בכלל היו בעננים, ואני לא מתכוון לזה רק בגלל המיקום שלנו מעל גובה פני הים.
הקטנה שלנו התאהבה טוטאלית במיני קלאב (שמותאם לגילאי 4-10), ושבועות אחר כך לא הפסיקה לדבר על סדנאות הבישול שעברה שם, פעילויות הספורט ושאר השיעורים האומנותיים. אשתי שמקפידה באדיקות על מיחזור פלסטיק, התלהבה במיוחד מהמדריכים ששמו דגש אמיתי על כל נושא איכות הסביבה ושמירה על כדור הארץ, כנראה כי קל יותר לשכנע ילדים לשמור על הגלובוס כשהם נמצאים באחת הפינות היותר יפות שלו.
הבכור שלנו (בן 13) העביר כמעט את כל החופשה ב-"פאסוורלד". מדובר בגרסת המיני קלאב לגילאי 17-11 שבו מתבגרים כמוהו יכולים ליהנות ממגוון עצום של אטרקציות כמו ווייקבורד וסקי מים, רכיבה על אופני הרים, ערבי קמפינג, ועוד.
אגב, לקראת סוף החופשה דאגנו לכלול גם פעילות אחת ביחד לכולנו, והלכנו על האופציה של Treetop – פצצת אדרנלין שבמסגרתה חוצים גשרי חבלים שמתוחים בין העצים הגבוהים. הילדים איכשהו זרמו עם הסיפור הזה בשיא הטבעיות, בעוד שדווקא אני ואשתי התחלנו להילחץ כבר בשלב של חבישת הקסדות והחיבור לרתמות הביטחון. מה שכן, בסוף היה פשוט כיף אדיר.
השורה האחרונה, אגב, מתייחסת לכל החופשה שלנו שם, כן?
בקיצור, החופשה השנתית שלי בקלאב מד ואלמורל עברה עכשיו לפורמט דו שנתי. רק בהרכב שונה, ומול נוף אחר. מה שבטוח, החברים והסנובורד יחכו לי בסבלנות עד שיתחילו השלגים.