מגיל ינקות אמי שרה לי שירי ערש עממיים, בגיל הגן כבר הייתי חשופה לשירה רוסית שהפכה עם הזמן לחלק ממני. אני זוכרת את עצמי קטנה, עומדת ליד אימי שנגנה על הפסנתר ושתינו שרות סונטות של פושקין, פסטרנק, צבטייבה ואחמטובה. אני זוכרת כמה היה לי חשוב ללמוד בעל פה כמה שיותר שירים ולדקלם לעצמי.
קֹר פָּשַׁט בֶּחָזֶה וְלֹא חַשְׁתִּי,
אַךְ צְעָדַי הָיוּ קַלִּים.
עַל יַד יָמִין לָבַשְׁתִּי
כְּפָפָה שֶׁל הַיָּד הַשְׂמָאלִית.
נִדְמֶה הָיָה: הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת,
וְיָדַעְתִּי – הֵן רַק שָׁלֹשׁ!
הָיָה לַחַשׁ סְתָוִי בֵּין תְּרָזוֹת:
"תַּמּוּתִי אִתִּי! בְּלִי לַחְשֹׁשׁ!
העלייה לארץ הביאה לי את ביאליק, אלתרמן, נתן זך, נתן יונתן, רחל ועוד רבים אחרים, נחשפתי ליופייה של שירת ימי הביניים ולמסתורין שלה.
"הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנידחות."
גיל ההתבגרות ואהבה ראשונה הביאה לי את הסונטות של שייקספיר.
Let me not to the marriage of true minds"
Admit impediments. Love is not love
Which alters when it alteration finds,
Or bends with the remover to remove:
O, no! it is an ever-fixed mark,
That lookson tempests and is never shaken;
It is the star to every wandering bark,
Whose worth's unknown, although his height be taken.
Love's not Time's fool, though rosy lips and cheeks
Within his bending sickle's compass come;
Love alters not with his brief hours and weeks,
But bears it out even to the edge of doom.
If this be error and upon me proved,
"I never writ, nor no man ever loved.
שירה ליוותה אותי בצבא, והיא מלווה אותי עד היום. בימים עצובים אני מתכנסת פנימה ושולפת ממעמקי התודעה את השירים שלמדתי ונהגתי לדקלם לעצמי.
יחד עם זאת מאוד קשה לי להתחבר לשירה מודרנית, בעיניי השפה לא מספיק עשירה, נטולת עומק, המילים פשוטות יותר , ברורות יותר והשאלה למה התכוון המשורר נשארת כשאלה רטורית.
ולכן שקיבלתי הזמנה למופע "עונות הגורל" הייתי סקפטית.
איזו הפתעה מקסימה זו הייתה ! שירים של מריה פרייגר עמוקים ומעוררים מחשבה, התרגום לעברית היה מקצועי ועמוק. המוזיקה של ביאטריס בר סוחפת ומלאת תשוקה. והבנות כה צעירות ותמימות הצליחו להביע כמעט ללא מילים את הדרמה המתחוללת בלבן של שתי היוצרות.
"לא יודעת – אני מרגישה
וכל נשימה פועמת.
והלב קופץ בתשוקה
כמו מחרוזת עם חוט קרוע.
לא מחכה – הולכת
בעקבות צליל נפשי הפואטי,
אל הלא נודע שהוא שר לי,
אל דרך הבלתי נמנעת."
