כך יצאתי לסופ"ש פוקר בבלגרד בראש שקט

לפעמים אני חושב שהחיים שלי זה החומר שממנו מכינים סיטקומים על חיי נישואים. אתם יודעים, בהשתתפות בעל עייף אחד שרק רוצה להימרח על הספה בסלון ולבהות באנשים אחרים עושים ספורט, בזמן שאשתו מזכירה לו את המטלה הביתית שהוא התחייב למלא כבר לפני כמה שבועות.
לא כביסה או כלים, אני מדבר על משימות ביתיות שדורשות מברגה, פח צבעי או דיבלים. הפעם על הפרק: צביעת הקיר הגדול בסלון. בתכל'ס, המשימה הזאת נכנסה לחיי כבר לפני חצי שנה, אחרי שאשתי נתקלה בסרטון יוטיוב קצרצר שבו מסבירים איך צביעת 'קיר כוח' בסלון בצבע שונה משאר הקירות, תיצור אפקט 'וואו' אצל כל מי שנכנס הביתה.

עכשיו, זה כנראה הזמן להבהיר שאני ההנדימן הכושל אי פעם. גם אם מתעלמים מהעובדה שבאופן כללי בא לי על זה בערך כמו שבא לי על עקירה כירורגית, הרי ברור לי איך זה ייגמר: קשקוש עקום ומביך שיגרור אחריו עוד שבוע של תלונות, ואז קימה נוספת מהספה כדי לתקן ולצבוע מחדש.

אבל אפשר להגיד שכל חוסר החשק ואפס המוטיבציה קיבלו תפנית מפתיעה ביום חמישי האחרון.
סביב שולחן הפוקר השבועי שלנו, נוסבאום סיפר איך הגדיל ראש וצבע בעצמו את קיר הכוח, שהוא בעצם הקיר המרכזי אצלו בסלון. אני מניח שהסיפור המשמים שלו היה יכול ללכת אל המקום שאליו כל הסיפורים המשמימים של נוסבאום הולכים, אבל אז זה היכה בי: הנה כרטיס היציאה שלי לסופ"ש הפוקר בבלגרד שעליו אני זומם כבר שלושה חודשים! אם משימת צביעה בסדר גודל כזה לא תזכה אותי באישור המיוחל מהאישה שאיתה התחתנתי, אז אני לא יודע מה כן.
העניין הוא שאחרי כמה שניות משכרות של אופוריה, עברתי למצב של התקף חרדה קל: מאיפה לכל הרוחות אני יודע לצבוע קיר?

"תגיד, אתה אמיתי?", נוסבאום הזדרז לספק זריקת הרגעה, "לצבוע קיר זה הכי קל בעולם". אני מניח שבשלב הזה עדיין נראיתי כמו מישהו שביקשו ממנו לעשות טיח על כל חומת סין, אבל האמת היא שעם העצות שהמשיכו לזרום מכיוונם של שאר יושבי השולחן, לאט לאט הבנתי שבאמת אין פה שום סיבה לחשש.

למחרת כבר מצאתי את עצמי בבית טמבור ברמת גן. חשבתי שיהיה הכי נוח להתחמש שם בציוד הדרוש לי, ועל הדרך לאסוף איזה טיפ או שניים מאנשי המקצוע. עוד קודם לכן רצתי על מניפת הצבעים שבאתר עם האישה, היא הצביעה בנחישות על גוון היוטה שעליו היא חולמת כבר כמה חודשים טובים.

זהו, מכאן פיניתי לי חלון של כמה שעות פנויות, הזזתי ברגע וחצי את הרהיטים שעמדו ליד הקיר, כיסיתי במסקנטייפ את השקעים, זרקתי קרטון ענק על הרצפה, שמתי את הפלייליסט שלי ברקע והתחלתי לצבוע.
שכבה של צבע, קפה שחור אחד ושכבה נוספת של צבע אחרי, התיישבתי במרפסת כשאני צופה על קיר הכוח והייתי אשכרה מבסוט על עצמי.